פורסם ב- כתיבת תגובה

פוליגמיה? פולימריה? פוליאמוריה!

אתמול בזמן שישנתי, ממי שלי עברה חוויה מאד מטלטלת. הכתבה בXNET עלתה והכותרת היתה, איך לאמר, קשוחה.
לא אלאה בפרטים, חלקם ממש ליטרלי “שמורים במערכת” כמו שאומרות, וחלקם נחשפו פה בפוסט של ממי שלי ממילא אתמול.

חיש מהר (ככה זה הרגיש למי שישנה מעבר לאוקיינוס כשכל הדרמה הזאת קרתה) תוקנה הכותרת, כשאני התעוררתי היו לי כ70 הודעות וואצפ אבל תכלס זה שגרתי. כל לילה כשאני ישנה, ליאת משתוללת, שלא לדבר על מיכל.

פעם, בשנים בהן היה לי עצמי טור בXNET (ובYNET לפניו), לימדה אותי העורכת האגדית שלי הילה שיעור בהלכות חשיפה תקשורתית: אל. תקראי. טוקבקים.
אבל זה מסקרןןןןןן, ייללתי בתמימות של טוריסטית חדשה שרוצה לשנות את העולם (עולם הלידה, דאז).
לא זה לא, פסקה הילה. אל תקראי טוקבקים. פשוט אל.

אבל אני עדיין רוצה לשנות את העולם. ויש טוקבקים שמרימים לכזאת הנחתה, שממש חבל לפספס.

למשל זה:

אוי איך חיכיתי לטיעון הזה!!!
פוליאמוריה לא עובדת, הם תמיד מתגרשים בסוף… (ה”פוליגמיה” היתה רק בונוס, אני מתאפקת ממש לא להיות עילאית ומתנשאת על זה, לא בהצלחה מרובה מן הסתם).

אני מתה על הטיעון הזה. “מסכנים, פתחו את הנישואים ותראו איך גמרו – ברבנות”. “הכרתי פעם חברים של חברים, הם פתחו את היחסים ותוך שנתיים היו גרושים”. “אני לא מכירה, אבל שמעתי מחברה שאחותה ובעלה רצו להשתרלל קצת, זה נגמר רע, מסכנים הילדים.”

שיעורי הגירושין בעולם המערבי עברו את ה50%, ובכל זאת אף אחד לא אומרת על מונוגמים שהתגרשו – מסכנים, היו מונוגמים ותראו איך גמרו – ברבנות.
אף אחד לא מצקצקת ואומרת, מסכנים הילדים, ההורים רצו להיות מונוגמים וזה נגמר רע.

חופש בחירה זה לא מה שמפרק נישואים. לא מונוגמים ולא א-מונוגמים. נישואים מתפרקים מסיבות שונות ומגוונות, ופוליגמיה זה בכלל ריבוי נשים ולא ריבוי אהבות.

ב”יחסים פקוחים” יש אנשים שהתגרשו אחרי שפתחו את היחסים. יש אנשים שנשארו נשואים אחרי שפתחו את היחסים. יש אנשים שלו לא היו פותחים את היחסים, היו ככל הנראה מתגרשים. ויש אנשים שהיו ביחסים פתוחים ממש מההתחלה, הם בכלל לא פתחו.

איתמר אומר ב”יחסים פקוחים” – “אני לא חושב שפרידה היא מדד להצלחה של קשר, לפעמים מערכת יחסים פשוט לא עובדת” והוא אומר את זה בדרכו שובת הלב (מי עוד לא מאוהב.ת באיתמר??? שיקום וייצא מהכיתה!).

פורסם ב- תגובה אחת

מחשבות על יח”צ, תקשורת וגם מילה טובה

יחסים פקוחים

רגע לפני ש”יחסים פקוחים” יצא לאור, אמרתי לזהר שאני מרגישה שאת העבודה שלנו עשינו. כתבנו את הספר. שלוש שנים וחצי כתבנו. עכשיו שיצא ויעשה בעצמו את מה שהוא צריך לעשות בעולם. אני רוצה לנוח.
פחחחחח, אעלק לנוח. המחשבות התמימות שלי על איך מתנהל העולם.
אז זהו, שספר לא יכול להתחיל לצעוד לבד, הוא צריך עזרה. ורצוי עזרה מקצועית ממי שמבינה איך מלמדים ספרים ללכת. מיכל פייקין מבינה מעולה ואני כל כך שמחה שהדרכים שלנו הצטלבו.

אבל אני, תקשורת ופרסום זה פחות הקטע שלי. אני בכלל עדיין נבוכה מזה שבגב הכריכה של הספר מופיעה התמונה שלי (זהר אמרה שחייבים וגם יעל הגרפיקאית לא ויתרה לי). אז אמרתי בסדר, הספר צריך יחסי ציבור, זה הילד שלי, לא נעשה בשבילו מה שהוא צריך?! וקיוויתי ששום דבר לא ישתבש בדרך ושדברים יכתבו רק בהקשרם, ואפילו הכתבה ב-7ימים עברה בשלום, ואז קרה הבוקר הזה:

פקחתי עיניים ועשיתי את מה שאני עושה כל בוקר – מחפשת “יחסים פקוחים” בגוגל ובודקת אם אתר המכירה של הספר כבר נמצא בעמוד הראשון. כי כידוע את הספר המודפס אפשר לקנות רק דרכנו, אבל לא כולם יודעים על זה כי גוגל מתעקש להשאיר אותנו בעמוד השני. נו, לכי תתחרי עם התקשורת שעושה כתבות על הספר שלך. אז הבוקר מצאתי בעמוד הראשון את הכתבה עלינו ב-Xnet של ענת לב אדלר. ראיתי את הכותרת ורציתי לחזור להתחבא מתחת לשמיכה. במקום זה שפכתי בצרורות את כל הקיתונות שיש לי על התקשורת ישר לוואטסאפ של זהר. אבל היא כמובן ישנה בשעות האלה (כי אמריקה) ונשארתי עם הזעם לבד. למיכל שלחתי הודעה יותר מאופקת, ולמרות האיפוק היא קלטה מיד שמשהו לא בסדר ומיד התקשרה להגיד שהכל יהיה בסדר. תוך פחות מחצי שעה גם ענת התקשרה אליי לברר את תחושותיי ולהסביר שאת הכותרת כותב העורך, ושננסה לשנות אותה. כמה דקות אחר כך הכותרת שונתה. בחיי שלא ציפיתי!

אז תודה רבה ענת על האיכפתיות ומהירות התגובה, הוכחת את המקצועיות שלך ביג טיים!
ולמיכל-אין-דברים-כמוך, על הרגישות והזריזות, אפילו שתפסתי אותך עוד לפני שהתחלת את היום. את משהו מיוחד.

ולעצמי אני אומרת: תנשמי. עם האנשים הנכונים, כלומר עם הנשים הנכונות, אפשר גם להנות מכל הפסטיבל הזה של התקשורת.