אתמול בזמן שישנתי, ממי שלי עברה חוויה מאד מטלטלת. הכתבה בXNET עלתה והכותרת היתה, איך לאמר, קשוחה.
לא אלאה בפרטים, חלקם ממש ליטרלי “שמורים במערכת” כמו שאומרות, וחלקם נחשפו פה בפוסט של ממי שלי ממילא אתמול.
חיש מהר (ככה זה הרגיש למי שישנה מעבר לאוקיינוס כשכל הדרמה הזאת קרתה) תוקנה הכותרת, כשאני התעוררתי היו לי כ70 הודעות וואצפ אבל תכלס זה שגרתי. כל לילה כשאני ישנה, ליאת משתוללת, שלא לדבר על מיכל.
פעם, בשנים בהן היה לי עצמי טור בXNET (ובYNET לפניו), לימדה אותי העורכת האגדית שלי הילה שיעור בהלכות חשיפה תקשורתית: אל. תקראי. טוקבקים.
אבל זה מסקרןןןןןן, ייללתי בתמימות של טוריסטית חדשה שרוצה לשנות את העולם (עולם הלידה, דאז).
לא זה לא, פסקה הילה. אל תקראי טוקבקים. פשוט אל.
אבל אני עדיין רוצה לשנות את העולם. ויש טוקבקים שמרימים לכזאת הנחתה, שממש חבל לפספס.
למשל זה:
אוי איך חיכיתי לטיעון הזה!!!
פוליאמוריה לא עובדת, הם תמיד מתגרשים בסוף… (ה”פוליגמיה” היתה רק בונוס, אני מתאפקת ממש לא להיות עילאית ומתנשאת על זה, לא בהצלחה מרובה מן הסתם).
אני מתה על הטיעון הזה. “מסכנים, פתחו את הנישואים ותראו איך גמרו – ברבנות”. “הכרתי פעם חברים של חברים, הם פתחו את היחסים ותוך שנתיים היו גרושים”. “אני לא מכירה, אבל שמעתי מחברה שאחותה ובעלה רצו להשתרלל קצת, זה נגמר רע, מסכנים הילדים.”
שיעורי הגירושין בעולם המערבי עברו את ה50%, ובכל זאת אף אחד לא אומרת על מונוגמים שהתגרשו – מסכנים, היו מונוגמים ותראו איך גמרו – ברבנות.
אף אחד לא מצקצקת ואומרת, מסכנים הילדים, ההורים רצו להיות מונוגמים וזה נגמר רע.
חופש בחירה זה לא מה שמפרק נישואים. לא מונוגמים ולא א-מונוגמים. נישואים מתפרקים מסיבות שונות ומגוונות, ופוליגמיה זה בכלל ריבוי נשים ולא ריבוי אהבות.
ב”יחסים פקוחים” יש אנשים שהתגרשו אחרי שפתחו את היחסים. יש אנשים שנשארו נשואים אחרי שפתחו את היחסים. יש אנשים שלו לא היו פותחים את היחסים, היו ככל הנראה מתגרשים. ויש אנשים שהיו ביחסים פתוחים ממש מההתחלה, הם בכלל לא פתחו.
איתמר אומר ב”יחסים פקוחים” – “אני לא חושב שפרידה היא מדד להצלחה של קשר, לפעמים מערכת יחסים פשוט לא עובדת” והוא אומר את זה בדרכו שובת הלב (מי עוד לא מאוהב.ת באיתמר??? שיקום וייצא מהכיתה!).
